החלטה בתיק ב"ש 94054/05

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט פיינשטיין) מתאריך 14.7.05, לפיה, התיר בית משפט קמא למבקש להמשיך ולשהות במעצר בית במשך כל שעות היממה, על אף שהפר את צו בית המשפט ויצא את ביתו, ואף אביו לא עמד בהתחייבות עליה חתם כמפקח.

המבקש עותר לבית המשפט לצאת ללא כל ליווי על מנת לראות את ילדיו במועדים שנקבעו בהסכם הגירושין מתאריך 10.7.05, בכל מקום עליו יסכימו המבקש והמתלוננת.

כמו כן, לצאת  לצורכי עבודה על טרקטור בימים א' - ה' משעה 05:00 עד השעה 20:30, וביום ו' משעה 05:00 עד השעה 18:00, כאשר יותר לו גם לצאת לצורך העבודה בלילה בין השעות 22:00 עד השעה 05:00, עם הודעה על מקום עבודה למשטרה.

בטרם הגשת הערר שבפני, פנה ב"כ העורר ב- 3 בקשות שונות לבית משפט קמא, להקל בתנאי מעצרו של מרשו.

בבקשה מתאריך 31.5.05 (ב"ש 2339/05) בעניינה התקיים דיון בתאריך 28.6.05, נקבע בעניין יציאתו לעבודה, כי:

"אין בפני המבקש שם של מעביד ספציפי אצלו הוא מתכוון לעבוד..."  הבקשה  נדחתה.

בתאריך 4.8.05 דן בית משפט קמא (כב' השופטת ד"ר איריס סורוקר) בבקשת המבקש לעבוד על טרקטור, לאחר שטען כי אם לא יפעיל את הטרקטור שנרכש על ידי אביו, הדבר יביא להתמוטטות כלכלית של כל המשפחה.

בית משפט קמא ציין בהחלטתו בבקשה הנ"ל, כי :

"אי-אישור ליציאה לעבודה מסויימת זו בליוות האב, אין פירושה סתימת הגולל לאפשרות ליציאה אחרת, ככל שבעניין זה תונח בקשה קונקרטית. זאת ועוד: מול הצורך להתפרנס עומד האינטרס לאיין מסוכנות".

בית המשפט התייחס בהחלטתו להתרשמותו של כב' השופט פיינשטיין כי המתלוננת חשה חרדה ופחד, וכן איזכר את הרשעתו הקודמת של הנאשם מתאריך 27.1.03.

אשר על כן קבע בעניין היציאה לעבודה, כי "הבקשה לעבודה כמבוקש, היא מוקדמת מדי, ואין בחלופה זו  כדי  לאיין  את מסוכנות המבקש".

בבקשה השלישית שהוגשה  בתאריך 10.10.05 (ב"ש 2572/05), דחה בית משפט קמא (כב' השופטת שטמר) את בקשת המשיב לצאת באופן חופשי וללא מלווה את ביתו, בציינה, כי אין להתיר למבקש העובד על טרקטור לעבוד ללא פיקוח, כאשר "עוצמת האיומים היתה כזו שהצריכה הגבלת תנועות דרסטיות של המבקש. המתלוננת שהתה חודשים ארוכים  במעון  לנשים מוכות, ורק לאחרונה יצאה ממנו".

עוד ציין בית משפט קמא, כי טענת המבקש, שהמתלוננת מפחדת מאדם אחר ולא מפניו - לא אושרה ולא נשללה, בהיעדר ביסוס לנתון עובדתי זה.

בענייננו, ב"כ המבקש טען ארוכות כאשר הוא מתאר את המתלוננת כמניפולטיבית, וציין כי תלונתה שהמבקש מפר את תנאי מעצר הבית - איננה מבוססת, שהרי היא נמצאה אותה עת במקלט לנשים מוכות בצפון הארץ.

ברם, למרבה הפלא מסתבר, כי בעקבות תלונתה של המתלוננת, התקשר שוטר לבית אביו של המבקש, שם היה אמור המבקש להמצא בפיקוח, והתגלה כי המבקש איננו בבית האב.

לטענת המבקש, הוא יצא אותה עת לחצר הבית, וכשהדבר לא התיישב עם דברי אביו אשר טען כי בנו הלך למכולת (ללא פיקוח), טען המבקש, כי הוא רצה ללכת למכולת, אך בסופו של דבר לא עשה כן, ונשאר בחצר הבית.

עיון בתיק החקירה מגלה, כי המתלוננת לא "חלמה" על יציאת המבקש מהבית, אלא לטענתה, הוא איים עליה טלפונית "בעודו מסתובב חופשי", ואף דיווח לה כי "הוא עובד והוא מסתובב חופשי", ועל כן ביקשה שהמשטרה תבדוק עניין זה.

כאמור, נמצא ביסוס לטענתה, ומשנחקר המבקש על כך, אישר יציאתו מהבית, אלא שטען שנמצא בחצר הבית, וסרב להתייחס לכשל בפיקוח האב עליו, בטענה שהוא מבקש לשמור על זכות השתיקה, כי "אני לא רוצה שתכשיל אותי בשאלות".

המבקש נעצר בתאריך 29.6.05, והתקיים דיון בבקשתו לעיון חוזר בתאריך 14.7.05, שם נקבע לעניין האפשרות לצאת לעבודה - "אם המשיב ימצא עבודה מסודרת - הוא יוכל לפנות לבית המשפט מחדש".